בחזרה לעתיד

בחזרה לעתיד

האם התנועה שלנו קדימה לא אומרת שלפעמים אנחנו יכולים קצת לחזור לאחור? מסתבר, שהעבר חוזר ובגדול לא עוד מכונות, ייצור המוני ותחושה שהפכנו לתבניות, אלא הרבה יותר אומנות ועבודות היד שחוזרות לפרונט ובגדול

 

ההתפתחות הטכנולוגית, הביאה אותנו עם השנים להתרחקות מעבודות היד המסורתיות ומהקראפט שהיה לחלק בלתי נפרד מתחילתו של עולם העיצוב. בשנים האחרונות, אנחנו רואים לאט אבל בטוח את החזרה של העולם אל העבר בהרבה מאוד תחומים ובהם גם בעיצוב.

 

איך הדבר הזה קורה? בחברה שמקדשת את החדשנות, את ההתקדמות הטכנולוגית, את הייצור והצריכה, באיזשהו רגע, אנשים מתחילים להרגיש שמשהו חסר. האופי של החפצים השתנה, דברים הפכו תעשייתיים ולא ייחודיים, ולא ברור איך אנחנו אמורים להתחבר לחלל כשהפריטים בו נמצאים בכל מקום בעולם ונראים בדיוק אותו דבר? האם הפכנו גם אנחנו להיות מיוצרים על פס ייצור?

 

תחושות שכאלה, הן אלה שגורמות לחזרת הקראפט ומלאכות היד לקדמת הבמה. אנחנו רוצים להרגיש את החומר, לחוש את הטקסטורה, לראות בעיניים שלנו את התפרים, הסריגה ומשיכות המכחול. אין דרך טובה מזו, להתחבר לחפצים שלנו, לעולם הוויזואלי ולחללים בהם אנחנו חיים.

 

היום, את הפריטים האלה לא צריך ללכת ולחפש ברחובות נידחים, אצל בעלי המלאכה או בשווקים. היום, חברות העיצוב הגדולות כבר הבינו, שהן צריכות להביא את כל אותם פריטים אליהן לחנויות, לוודא שגם להן יש בין הקירות את הקראפט, את מלאכות היד ואת האמנות ובעיקר, ואולי הכי חשוב, את הנשמה שהם מביאים איתם מהעבר.